היה היה בסין הרחוקה אדם צעיר שהחל לאבד תקווה בחייו.
הוא הירהר על כל ההחלטות שקיבל על עצמו וכל מעשיו בתקופה האחרונה וניסה כל מיני שיטות להשתנות ולצאת ממצבו הרע. אך לצערו הרב, למרות מאמציו הרבים נראה ששום דבר לא השתנה - הוא נשאר אותו האדם, עם אותן הבעיות ואותם החסרונות.
הייאוש החל מכרסם בליבו, עד שהחליט לפנות אל מורה חכם שגר בראש ההר הצופה אל הכפר בו התגורר.
לאחר מסע של שלושה ימים ושלושה לילות הגיע האדם אל בקתתו של המורה.
המורה ישב על כיסא צנוע שהיה מונח במרכז הבקתה ולימד את תלמידיו, ולאחר שהסתיים השיעור פנה אליו ידידנו המיואש וסיפר לו על מר גורלו.
המורה הקשיב בחיוך ושאל בקול רך: "האם ידוע לך כמה זמן לוקח לצמח הבמבוק הענק לצמוח עד לגובה של בניין?"
"לא", ענה האיש, "אבל מה הקשר בין הצרות שלי לחקלאות?"
"אספר לך ומיד תתבהר התמונה.
בשנה הראשונה עליך לשתול את שתיל הבמבוק הזעיר ולהעניק לו אור שמש, דשן ומים בשפע. אל לך לצפות לשום גדילה נראית לעין.
בשנה השנייה עליך להמשיך לטפח את השתיל הקטנטן. למרות שאתה מתמיד להשקותו בסבלנות, דבר לא מתרחש למרבה פליאתך - והוא לא גדל אף לא בסנטימטר. אף-על-פי-כן, אתה זוכר שסיפרו לך שלבמבוק לוקח זמן רב להראות סימן של התפתחות, ואתה מתאזר בסבלנות.
עוד שנה חולפת. גם בשנה השלישית אתה ממשיך להעניק לצמח הקטן דשן ומים ומאפשר לאור השמש לחמם אותו מדי יום. בשלב זה רוב האנשים מרימים ידיים בייאוש, מוותרים על הבמבוק הקטן וחדלים להשקותו. אך עליך להתמיד!
בשנה הרביעית, אתה מרים ראשך אל שאר הצמחים שבגנך, ורואה כיצד כולם עלו וצמחו היטב בארבע השנים שחלפו, ולא יכול שלא להתחיל להסס בלבך. בעוד כולם פורחים וצומחים - הבמבוק הזעיר נשאר כשהיה, חרף כל תשומת הלב, האהבה והזמן שהשקעת בו...
בשנה החמישית״, כאן עצר המורה את דבריו ועיניו נצצו, ״מתרחש הפלא שיגרום לך להיווכח בכוחו העצום של הטבע. בבת אחת כמו במעשה קסמים, השתיל מזנק לשמים! גדל וגדל וגדל, הוא אפילו עשוי לעתים לצמוח בקצב של מטר שלם ביום! במשך שישה שבועות הוא מטפס לגובה מדהים של 35 מטרים, כאילו נורה מתוך הקרקע.
אם כן, אמור לי, כמה זמן לוקח לבמבוק לצמוח לגובה מדהים שכזה?"
